אתה מתחרה אך ורק עם עצמך יצר התחרותיות, הרצון לנצח, לגבור על היריבים טבוע בנו משחר ילדותינו. תכונה זו ינקנו כבר בשנים הראשונות לחיינו מהסביבה המיידית כמו- הורים, מורים ומאמנים שדרבנו אותנו להישגים. הרצון להשתפר, לשבור שיאים אף הוא חלק מהטבע האנושי, כי מה שלא גדל וצומח נבל ומת. לא די בכך שספורטאי ובעיקר ספורטאי הסיבולת, צריכים להתמודד עם המרחק, המאמץ ואיתני הטבע, עכשיו גם צריך לעשות זאת מהר יותר ואולי גם איזה פודיום. עומס זה מותיר לא מעט חללים מאחור שמוצאים עצמם פורשים מהספורט בגלל האכזבה וקריסה תחת המתח. מה שמלכתחילה, פעילות ספורט, אמורה הייתה להיות משחק, הנאה, נהפך לסבל ומטלה. שינוי בגישה ובתובנה, שבעצם אתה מתחרה אך ורק נגד עצמך,ואתה הוא זה שקובע את החוקים להצלחתך, מיידית, יכולים לשחרר מצבורי מתח ולשחרר אותך ממה שכובל אותך להגשים את הפוטנציאל שבך בדרך לשיאים חדשים. המילה באנגלית להתחרות COMPETITION נוצרת מחיבור שני שורשי מילים. האחד COM שפירושו ביחד ( COMMUNITY) והשני PETERE שפירושו TO STRIVE, TO SEEK להשיג, לשאוף. ביחד, המילה COMPETITION משמעותה: להשיג עם אחרים את המיטב שבי. להתחרות זה לא להשיג אחרים אלא להשיג את המיטב שבי, ביחד ולא נגד. כשרץ נמצא מלפני זה מדרבן אותי למצות מעצמי יותר ממה ששיערתי שאני מסוגל. כשאתה רץ לבד, אתה "מתחרה", להשיג את המיטב, רק נגד עצמך, נגד המרחק ונגד הזמן. זו למעשה התחרות האמיתית, מול האתגרים שאתה מציב בפניך. בתחרות, המתחרים משמשים לך כעזר להגשים אף יותר ממה שחשבת או הערכת למה שאתה מסוגל. כשאתה מתחרה נגד אחרים אתה למעשה מגביל את עצמך ליכולתם ובכך אתה מאמין שזה המקסימום שלך. התחרות האמיתית היא בין המשמעת העצמית שלך לחוסר המשמעת. מנצחים יוצרים ולא מתחרים. מנצחים פורצים דרך, יוצרים נורמות חדשות. שיאני עולם, מבטאים את קצה גבול היכולת האנושית לאותה תקופה ונחשבים כפורצי דרך שהגיעו אל פסגה שעד אז נחשבה כבלתי אפשרית. פריצת דרך זו מאפשרת לשבור מחסומים, בעיקר אמונות מגבילות, המאפשרות לנו להאמין שאנו מסוגלים ליותר. למעשה אין דבר כזה יריב. יריב אומר שההצלחה שלך תלויה בביצועים של אחרים. כולנו יודעים שההצלחה או אי ההצלחה תלויה אך רק בך. היריב האמיתי שלך זה האמונות המגבילות שלך ושלך בלבד. הרצון לנצח, להשיג, רץ זה או אחר מכניסה את הגוף למתח לא רצוי וגורמת להתמקדות ב"יריב" ואז אתה מפסיק להיות ממוקד בעצמך. כשאתה מתמודד כנגד רץ אחר ובו ונגיד שניצחת, אין זה אומר שהשגת את המיטב . פשוט היית יותר טוב ממנו. אך אולי, כנגד רץ אחר היית ממצה מעצמך יותר, כי אז, רץ זה למעשה גרם לך להוציא יותר ממה שחשבת שאתה מסוגל. כשרץ נמצא מלפניך זה אולי מדרבן אותך להגביר קצב, כשאתה חולף על פניו אולי זה ידרבן אותו לרוץ מהר יותר. זו התחרות. בתחרות אנו מדורבנים ומדרבנים אחד את השני. ביחד. שחרר עצמך מכבלי היריבות אל הפוטנציאל שבך. אנו משקיעים באימונים ותמיד רוצים להרגיש שאנו משתפרים. זה אכן מתסכל להיות תקוע ועוד יותר לסגת. תסכול זה עלול ליצור לא מעט מתח שעלול לגרום לדעיכה במוטיבציה ובביצועי הגוף. השאלה החשובה היא: האם אתה רוצה להתקדם בגלל שאתה לא מסופק מהתוצאות שלך? אם התשובה לכך היא חיובית, סביר להניח שבמרבית הזמן אתה תהיה במצב של תסכול ומתח. כדי להימנע מכך אתה בכל שלב צריך לחוש מסופק: "נכון להיום, לאור כל הנתונים, זה הטוב ביותר שאני מסוגל להפיק מעצמי ואני מסופק". להיות מסופק אין זה אומר שאתה צריך להסתפק בהישגיך העכשוויים ושזה אך טבעי לשאוף ליותר. אך האם השאיפה מונעת מתוך סיפוק או מתוך תסכול. תסכול יגרום לירידה באנרגיה, במוטיבציה, במיקוד ובתפקוד מערכות הגוף. לעומתו, סיפוק יגרום לך תחושה שאתה בכיוון הנכון, ממשיך להשתפר וכמובן האנרגיה והמוטיבציה יהיו בהתאם. לכן, בכל שלב הרגש מסופק כי רק מתוך סיפוק תבוא ההשתפרות. הדרישה היחידה לנצח זה להיות בתחרות, להיות במשחק. מי שלא במשחק, על הטריבונות, מן הסתם, גם אינו יכול לנצח. מעבר לדרישה בסיסית זו, כל שאר החוקים אלו חוקים שכל אחד ואחד מכתיב לעצמו. אם הגדרת לעצמך שרק אם תשיג תוצאה כזו או מקום כזה רק אז תנצח, זה אתה שהגדרת תנאים אלו. ישנם ספורטאים שתמיד מפסידים, כי הם תמיד מכתיביים לעצמם הישגים לא ריאלים ובכך מכשילים את עצמם, מלכתחילה. בפעמים שהם כן משיגים את יעדם, לרוב הם גם יבטלו הישג זה: "המסלול היה קצר", או "הרצים הטובים לא הגיעו לתחרות" ועוד תירוצים כאלה. לכן קבע מראש, הגדר את החוקים להצלחה כך שלא משנה מה קורה בקו הסיום, אתה תמיד מנצח. כשאתה מנצח אתה עם מוטיבציה להמשיך להשתפר. כשאנו רצים בתחרות כנגד רצים אחרים באופן טבעי אנו מנסים להשוות את היכולות שלנו מולם. התוצאות שלהם יהיו המקסימום שאליהם נשאף. זאת, בעיקר כשמדובר ברצים מאותה קטגוריה או מין. ההשוואה היא מקור מרבית הסבל האנושי בכלל ובספורט בפרט. בטבע אין חלוקה ואין השוואה כי הכול יחסי. אתה מושלם כפי שאתה ואיך שאתה. מתפקידו של המוח האנליטי זה לנתח ולקטלג: זה גדול, זה חכם, זה עשיר זה יותר מהיר וזה יותר לאט. יותר מהיר ממה? ממי? כאן אתה נכנס. אתה הוא זה שמשווה את עצמך והשאלה למי אתה משווה את עצמך ועל סמך מה אתה משווה את עצמך. האם אתה משווה את עצמך בכך שתמיד תמצא עצמך פחות טוב, מפסיד. או, שאתה קובע למי ועל סמך מה אתה משווה את עצמך, כך שתמיד תמיד תמצא עצמך כמנצח. במרבית המקרים נוצרים פערים בין מה שציפית להשיג לבין מה שהשגת. פער זה יכול לקבל משמעויות שונות שיגדירו את מידת התסכול או מנגד את תחושת הסיפוק. "הייתי רחוק 50 שניות מהתוצאה" או "אני קרוב יותר לשבירת שיא חדש". שני משפטים אלו יכולים לתאר את העובדות, אך המשמעות שאתה נותן תכתיב למעשה את ההוויה, את המצב התודעתי - STATE OF MIND , ומצב זה יכתיב את תגובת הגוף ברמה הכימית והפיזיולוגית. מי מכתיב את המשמעות לתוצאות? אתה!! התחרות האמיתית היא עם עצמך עם אחרים ולא נגד עצמך או אחרים. מטרת התחרות היא לגרום לכל אחד ואחת לממש את הפוטנציאל, ביחד, לשבור שיאים חדשים ותמיד לצאת כמנצחים. החוק היחידי שמוכתב עבור כל ספורטאי זה השתתפות במרוץ. מעבר לכך, כל החוקים האחרים הם חוקים שאתה ואתה בלבד מכתיב. רבים הם הספורטאים המכשילים עצמם בכך שהם מכתיבים חוקים שמרבית הזמן יגרמו להם להפסיד ובעיקר כשמדובר במיקום לעומת רצים אחרים. קבע מראש להיות מסופק מהתוצאות ושבכל תחרות אני במיטבי. המפסידים תמיד מצוידים בכל התירוצים האפשריים, למנצחים אין תירוצים. היה מנצח כי אתה כזה.
